<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ב' שער ג'</h1>
<h2>דף ה.</h2>
ושבועת היסת, שהיא לשון הסתה והשלכה, [כתב] רבינו תם דוקא באומר מנה לי בידך והודה לפני עדים ולמחר אומר שפרעו, אבל (בהאי) בהאומר מנה לי בידך וכפר, אין כאן אפילו שבועת היסת, דאין שם דררא דממונא. והרי"ף וכל הגאונים [כתבו] דאפילו במקום דררא דממונא היתה התקנה, ור"ם פ"א דטוען, ואיתיה פרק שבועת הדיינין [מ' ע"ב]. ואין שבועת היסת רק באותו דבר שכופר, שאילו יודה בו יתחייב ממון, אבל אם יתחייב בשבועה לחודה בהודאתו כשכופר, אין כאן חיוב שבועה. כגון כשתובע לחבירו שנכנס ערב בשביל פלוני במנה וכופר, שאפילו יודה לא יתחייב ממון, כגון שאמר הייתי תופש בעל חובי ואמרת הניחהו ואני אתן לך. אבל אם נותנן כשנכנס ערב בקנין או בשעת מתן מעות, שאם יודה בהם יתחייב ממון, כשכופר יתחייב שבועת היסת. וכן [כתב] רב האיי גאון ור"ם פ"א דטוען. ואין שבועת היסת על טענת שמא, כגון "כמדומה לי שאתה חייב לי מנה" וכיוצא בו. ה"ר (יונה) [הרב האיי]. וראיה פרק אלו מציאות [כ"ו ע"ב] שאם אבד לו שום דבר ועברו ג' [אנשים] דמייאש למאן נקיטנא וכו', ואם איתא יתבע לכל אחד וישבעו, ויתבע גם לחבירו אחר כן ויתחייב לו שבועה. אלא מספק אין משביעין אותם. הר"ם [כתב] כן פ"א דטוען.
<h2>דף ק.</h2>
ולעולם כשהמכר ביד המוכר נשבע מוכר, ביד לוקח ישבע לוקח. תבעו עבד גדול בכסותו מכרתי, והלה מודה בקטן בכסותו, מכיון שמודה בקצת הכסות, ישבע אף על העבד, וכן בכולם.
<h2>דף קי.</h2>
וכשמחלוקת בין בעל הבית לאריס, זה אומר לשליש הורדתיו ואריס [אומר] למחצה, מי שרוצה לפטור עצמו, ישבע היסת. ואיתיה פרק המקבל ור"ם פ"ח דשותפין.
